יחידה 11 סוציולוגיה פוליטית
- מבוא
- יחידה זו מתייחסת לקבוצה החברתית הרחבה ביותר שאנחנו משתייכים אליה.
- (בהתחלה דיברנו על הקשר לתרבות, תת תרבות, שיפחה, הילה.. יחידה 11 זהו האלמנט הרחב ביותר וזוהי המדינה).
על הסוציולוגיה הפוליטית
- הסוציולוגיה הפוליטית עוסקת בדרכי ההשתתפות הציבורית בפוליטיקה (בהיקף ההשתתפות ביכולת של הפוליטיקה לתת ביטוי לרצון הציבור.
- פוליטיקה"= המוסד החברתי המחלק עוצמה, קובע את הסדר יום החברתי ומקבל החלטות
- עפ"י חוקר בשם לאסוול טוען שסוציולוגיה פוליטית חוקרת את השאלות הבאות: מי קובע במדינה? מי מקבל מה? מי מקבל כמה? מתי? ועפ"י אילו אמות מידה?
- יחידת הניתוח של הסוציולוגיה הפוליטית זוהי המדינה.
- מדינה באופן כללי
- הגדרה של מדינה
- ארגון פוליטי שיש לו זכות בלעדית להשתמש בכוח לגיטימי על אוכלוסיית בעלת זהות קולקטיבית מובחנת, היושבת בטריטוריה מוגדרת
- מדינה- היא ארגון פוליטי שיש לו זכות בלעדית להשתמש בכוח לגיטימי כלפי אוכלוסייה בעלת זהות קולקטיבית מובחנת היושבת בטריטוריה מוגדרת.
- דגשים
- ארגון בירוקרטי עם הזכות להשתמש בכוח לגיטימי
- מדינה זה עם זהות קולקטיבית מובחנת.
- טריטוריה מסויימת.
- לא צריך לדעת הגדרה של מדינה
באופן כללי מהסיכום
- בתוך המדינה מתנהלים התהליכים הסוציו פוליטיים וביניהם מיסוד המקרו עוצמה, הסמכות והכוח.
- כמו כן, בתוך המסגרת המדינית פועלים ארגונים אחרים בעלי כוח (צבא, משטרה) ועוצמה לגיטימת (ארגונים ביורוקרטיים, מפלגות פוליטיות), אולם כוחם ועוצמתם נובעים מהסכמתה ומסמכותה הבלעדית של המדינה
מדינה לפי הגישות (סיכום):
- .גישת הקונפליקט- רואה במדינה אמצעי כפייה שנמצא בידי המעמד השולט על מנת לנצל את המעמדות האחרים.
- גישה פונקציונליסטית- המדינה היא מוסד חברתי שתורם להמשכיות החברה , ללכידות שלה , להעברת המורשת החברתית
- הסטטוס הבולט ביותר במסגרת זהו האזרח.
- לסטטוס אזרח יש חובות וזכויות (כמו לכל סטטוס) ולעתים גם האזרח יכול למצוא את עצמו במצב של קונפליקט ססטוס.
- למשל אזרח ישראלי ואבא (מילואמניק ולהשאר בבית)
- (ערבי ישראלי)
מהסיכום
- הסטטוס "אזרח" הוא סטטוס מרכזי במדינה המודרנית אשר צמודות לו חובות וזכויות הנובעות מקיום מערכת של יחסי חליפין בינו לבין המדינה והעומדים בראשה.
- האזרח חייב לשלם מיסים, לציית לחוקים ולשרת בצבא.
- הסטטוס אזרח הוא גם בסיס לסולידריות החברתית במדינה.
- עצם קיומו של סטטוס זה מאחד אנשים הנבדלים אלה מאלה במינם, דתם, צבע עורם ומוצאם האתני.
- למדינה יש 2 תפקידים מרכזיים
- למדינה יש תפקידים אינסטרומנטליים ותפקידים אקספרסיביים ערכיים.
- המדינה כסמל
- המדינה כסמל פירושה שהמדינה מלכדת, מאחדת, והיא מבחינה מי שייך למדינה ומי לא שייך למדינה.
- התפקידים האקספרסיביים משמשים מסגרת לקביעת הזהות הקולקטיבית המאחדת את הקולקטיב מצד אחד ומבדילה בינו לבין קולקטיבים אחרים- מדינות, עמים ותרבויות.
- סיפוק צרכים לאזרחים
- תפקיד שני של המדינה זה לספק את הצרכים לאזרחים שלה
- התפקידים האינסטרומנטליים נועדו לענות על הצרכים השונים של האוכלוסייה
- לסיכום- המדינה היא תופעה מרכזית בפוליטיקה המודרנית, הן כמסגרת ארגונית של הפעלת כוח ועוצמה והן כערך מרכזי שבאמצעותו ניתן לגייס ולהפעיל אנשים למשימות שונות.
- בכל מדינה שניקח נמצא מספר אלמנטים משותפים
- בכל מדינה שניקח נמצא מספר אלמנטים משותפים אבל זה בא לידי ביטוי בצורה שונה (מלוכה, נשיא, ראש ממשלה, כנסת, סנאט). – לכל מדינה מבנה שלה
- שילטון מרכזי
- התפקיד
- לחוקק חוקים
- לשמור על הסדר
- להבטיח ביטחון אזרחים
- לקבוע מטרות וסדרי עדיפות
- צבא ומשטרה
- גם במדינות שלא ראו מלחמה שנים רבות כגון שויץ יש משטרה וצבא.
- ארגונים בירוקרטים
- ארגונים ביורוקרטים כגון מערכת חינוך, בריאות וכד'
- באופן כללי יש שני סוגי מדינות
- כוחן של מדינות נמדד לפי יכולתן להבטיח את נאמנות אזרחיהן ועל פי כושרן לגייס אזרחים למשימות שונות ולהקצות משאבים לפי אמות המידה שקבעה המדינה.
- מתוך אחד הסיכומים
- א. כוח המדינה נמדד ע"י-
- הבטחת נאמנות האזרחים.
- כושר גיוס האזרחים למשימות שונות.
- הקצאת משאבים עפ"י אמות המידה שהמדינה קבעה.
- המדדים לעוצמה הפנימית של המדינה הם העדר מערכות חברתיות מקבילות המתחרות עם המערכת הפורמאלית של המדינה,
- לדוגמא: שוק שחור, או מחתרות שלא בשליטת
- מדינות חזקות
- זה מדינה שיכולה לגייס את האזרחים שלה למשימות קולקטיביות
- למשל גיוס לעזרה, במיסים, חיסכון בדלק (כשיש קושי בדלק)
- אחד המדדים לעוצמתן הפנימית של מדינות הוא העדר מערכות חברתיות מקבילות, המתחרות במערכות הפורמליות של המדינה.
- לדוגמא- כלכלה שחורה, תרבויות מתחרות או תרבויות נגד.
- מדינות חלשות
- ההפך ממדינה חזקה, זה חוסר יכולת לגייס את האזרחים למשימות קולקטיביות
- זה הרבה פעמים נובע מאלטרנטיבה הקיימת בתוך החברה (למשל מאפיה, כמו איטליה).
- כמו מדינות דרום אמריקה שיש אותה תקופות מחתרת
- תאילנד, יפן,
- למשל לבנון.
- אילו הם מדינות שאנו נוטים להשקיע בהם פחות כסף.
- במדינה חלשה יש חברה חזקה או תת תרבות חזקה שאינה מקבלת את כללי המשחק ויש לה כושר לגייס ולהפעיל משאבים שאינן תלויים במדינה ומצויים מחוץ לשליטתה.
- שלושה מושגים עיקריים הנלקחים בחשבון כשמדברים על מדינה
- (המורה לקחה את כל היחידה וסידרה אותה באופן טוב יותר מה שאנחנו צריכים).
- כוח
- הכוונה לכוח פיזי
- בתוך המדינה ישנם אירגונים שיש להם את הזכות להשתמש בכוח פיזי כלפי האוכלוסייה.
- כגון צבא, משטרה,
- המושג הזה במדינה הוא יחסית מוגבל כי לא ניתן להחזיק אנשים לאורך הרבה זמן תחת כוח פיזי ( או תחת השימוש של כוח פיזי).
- אחת הטענות לצאת מהשטחים היא שקשה להחזיק עם תחת שילטון שמבוסס על כוח פיזי לאורך זמן, והפגיעה בסופו של דבר היא בכובש עצמו
- "כוח"= היכולת להכריח אדם או ציבור לעשות משהו כנגד רצונו או להימנע מלעשות. לא כל מי שיש לו כוח הוא הכי חזק. כוח הוא מימד של עוצמה.
- כח- יכולת של צד אחד להכריח צד אחר לעשות או להימנע מלעשות משהו בניגוד לרצונו או לאינטרסים שלו. הכוח הוא רק אחד ממדי העוצמה.
- כוח-מאופק
- יכולת של צד מסוים להכריח צד אחר לעשות או להימנע מלעשות משהו בניגוד לרצונו ולאינטרסים שלו.
- לדוגמא: לשוטר תנועה יש את היכולת לעכב אותנו לבדיקת רישיונות.
- עוצמה
- עוצמה זוהי היכולת להשיג דברים (מטרות) באמצעים שונים לאו דווקא בקשר עם כוח פיזי.
- למשל דרך שיכנוע, אפשר להפעיל עוצמה. מניפולציה.
- עוצמה- מאופק
- יכולת מוכללת להשיג מטרות שונות באמצעים מגוונים לאו דווקא באמצעות כוח אלא באמצעים כמו: חקיקה, לחץ, מניפולציות וכו'.
- עוצמה"= היכולת להשיג מטרות שונות באמצעים שונים על אף התנגדותם של אחרים. כלומר כפייה פיזית או מילולית.
- עצמה (לפי ובר)- היכולת להשיג מטרות רצויות על אף התנגדותם של אחרים. יכולת זו משיגה מטרות שונות באמצעים מגוונים. כח הוא מקרה פרטי של עצמה.
- כוח וסמכות הם מקרים פרטים של עוצמה
- עוצמה ברמת המיקרו יכולה לבוא לידי ביטוי במשפחה.
- עוצמה ברמת המקרו משפיעה על כלל תושבי המדינה מול המערכת הפוליטית.
- כדי שעוצמה תוגדר כעוצמה פוליטית צריכים להתקיים שני תנאים:
1.ניתן יהיה להפעיל אותה על מס' רב של אנשים ככל האפשר
2.ניתן יהיה להפעיל אותה בתחומים מגוונים
ישנן מספר גישות להגדרת העוצמה (גם לזה המורה לא נכנסה):
ובר
- ובר- רואה בעוצמה את העמדה שהפרט יכול להגשים ממנה את רצונו, על אף התנגדותם של אחרים. הגדרה זו נכונה לכל התחומים (משפחה, כלכלה , חינוך ועוד).
פרסונס
- פרסונס- רואה בעוצמה אמצעי לקידום המטרות של המערכת החברתית, של הקולקטיב.
- כלומר, העוצמה היא רכיב במנגנון ויסות ופיקוח שקיים בחברה, שמטרתו (הפונקציה שלו) היא לשמור על שיווי המשקל והתיאום בין מרכיבי המערכת.
- אופק הגישה הפונקציונאליסטית תטען שהעוצמה היא בעצם אמצעי של המדינה לקידום של המטרות שלה, כלומר: העוצמה היא רכיב מסוים של חלק ממנגנוני הויסות והפיקוח והמטרה שלו היא לשמור על שווי משקל.
גישת הקונפליקט
- גישת הקונפליקט- רואים בעצמה כדרך שבה קבוצה המחזיקה במרבית העצמה בחברה, יכולה לכפות את דעתה על שאר הקבוצות, כלומר, העצמה משמשת כלי לשליטה.
- אופק גישת הקונפליקט, לעומת זאת, תטען שהעוצמה של המדינה היא כלי שליטה, כלומר: הקבוצה שמחזיקה במרבית העוצמה היא זאת שתוכל לכפות את עצמה על שאר הקבוצות במדינה.
- יש מספר נושאים
- יש 6 מקורות שאפשר להשיג עוצמה.
- לעוצמה 6 מקורות עיקריים:
- יכולת להעניק או למנוע תגמולים= שליטה על תגמולים תועלתיים והאפשרות לחלק את אותם תגמולים למקבלי העוצמה או למנוע אותם מהמתנגדים לעוצמה . (משרות, משכורות, הטבות)
- אם יכולים לתת כסף זה נון עצמו,
- אם אפשר למנוע ממישהו להתקבל ממקום עבודה זה עוצמה.
- כלומר יכולת להעניק או למנוע תגמולים תועלתיים מסוגים שונים.
- (תמיכה כספית בדוסים כדי לקבל תמיכה פוליטית)
- ישראל בתקופת היישוב- תומכי מפלגות זכו בתגמולים תועלתיים
- אופק: אם ישנה קבוצה מסוימת שיכולה למנוע מלהעניק תגמולים אז היא יכולה להיות בקטגוריה של בעלת סוג מסוים של עוצמה.
- לדוגמא: פלאטו שרון שנתן לאנשים כסף כדי להיות חבר כנסת וזה אכן קרה. כאן יש לנו מקרה של קניית העוצמה.
- פיקוח ושליטה על ארגוני הכוח= שליטה על ארגוני הכוח של החברה (צבא, משטרה)
- אותם ארגונים שמפעילים כוח, מי ששולט עליהם זה נותן לו הרבה עוצמה בלי הפעלה של כוח
- למשל אם ראש ארגו פשע אומר לי להזיז מכונית אני אזיז בלי שהופעל עלי כוח פיזי.
- אופק,: למדינה יש מונופול על ההחזקה בארגונים האלה אבל יש אנשים במדינות מסוימות שלא אמורים להחזיק בשליטה כזו מה שמקנה להם את העוצמה.
- גישה לעמדות של מקבלי ההחלטות. = גישה לעמדה של תפקיד ציבורי שמאפשר קבלת החלטות
- אם אני קרוב למקבלי ההחלטות זה נותן לי הרבה עוצמות
- למשל בתוך בית ספר למי שיש הכי הרבה עוצמה זה המזכירה של המנהל- אי אפשר להגיע למנהל בלי לעבור דרכה- כך שיעשו לה טובה כי היא מקורבת.
- למשל עומרי שרון, שמעון שבס
- למקורבים זה נותן הרבה עוצמה .
- גישה לעמדות של קבלת החלטות כלל חברתיות- בכל חברה יש קבוצות שגישה זו חסומה בפניהן (למשל- הערבים בישראל) וקבוצות שגישה זו פתוחה בפניהן לחלוטין.
- אופק: מקור זה הוא השלכה של המערכת הריבודית.
- אנשים שמבחינת המערכת הריבודית נמצאים במיקום או במעמדות שמקנות להם קירבה, מקנות להם יכולת קבלת החלטות לעומת אנשים שנמצאים בעמדות שהם חסומות לחלוטין.
- לדוגמא: ערביי ישראל- הם נמצאים במקום חסום מבחינתם לקבלת החלטות.
- שליטה על משאבים נורמטיבים או אקספרסיבים (הבעתיים) = שליטה על משאבים של נורמות ומשאבים סימליים של החברה ( הרב עובדיה יוסף)
- אנשים שולטים על משהו שנוגע ברגע זה עוצמה
- אפיפיור, רב, אומן,
- למשל מדונה בעלת עוצמה ששולטת על משאבים אקספרסביים
- שליטה על משאבים נורמטיביים או אקספרסיביים,
- כלומר היכולת ליצור ולפרש סמלים, רעיונות, אידיאולוגיות, ידע ואינפורמציה וכן להעניק חיבה ולהביע הערכה לפרטים ולקבוצות.
- אופק: כלומר: מי יכול לייצר נורמות, מי יכול לייצר ערכים או סמלים ולא רק לייצר אותם אלא יותר מזה- לפרש אותם. בין אם זה השלטון ובין אם זה דמויות אחרות יש להם את היכולת לפרש את הסמלים להעביר ידע ולתת את תפיסת העולם שלהם.
- ידע ומומחיות = ידע ספציפי ומומחיות בתחום מסוים
- ידע ספציפי ומומחיות בתחום מסוים נותן עוצמה.
- זה יכול ללכת למאקרו ולמיקרו
- מאקרו- קוראים למומחים כי הם היחידים שמבינים.
- מיקרו- בתוך המסגרת המשפחתית שלנו, מסגרת החברים יש אנשים שיש להם מומחיות בתחומים מסוימים, וכולם פונים אליהם במומחיות הזאת וזה נותן להם הרב עוצמה.
- (למשל אלוף המכוניות משכנע אותנו לקנות את המכונית שהוא רוצה).
- לדוגמה: אנשי אקדמיה הנקראים להשתתף בתהליך קבלת החלטות בגלל יוקרתם ומומחיותם.
- למשל הרכבת ממשלת מומחים
- אופק המקור הזה טוב בעיקר לעיתות משבר.
- דוגמא: אם יש בעיה בתחום הכלכלי או הביטחוני של המדינה בדרך כלל קוראים למומחים שיתנו את הפתרון הכי נכון למצב.
- עוצמה הנובעת מחולשה
- העוצמה של הקורבנות
- מאקרו- רואים במפלגות שהם לא הכי גדולות אבל הן יושבות על לשון המאזנים והופכות להיות מחוזרות מאוד
- הגילאים, קשישים, ערבים בבחירות מסוימות.
- מיקרו- בתוך המסגרת המשפחתית שלנו, הילד הקטן, הילד החולה, הילד המוגבל, אסמתי, דווקא אותם ילדים חלשים הם מצליחים לטרטר את כולם סביבם .
- עוצמה שנובעת מחולשה – במדינות שוויוניות במעמד הנמוך יכול להשתמש בחולשתו כבסיס לתביעות פוליטיות
- אחד ממקורות העוצמה הפוליטית יכול לנבוע מחולשה- בני מעמד נמוך יכולים להשתמש בחולשתם כבסיס לתביעות פוליטיות.
- אופק: קבוצות שנתפסות כקבוצות חלשות או מקופחות בחברות ששמות את הדגש בשוויוניות החולשה יכולה להוות בסיס להגשת תביעות ולעוצמה.
- לדוגמא: במספר אוניברסיטאות לאנשים ממוצא אתני מסוים נתנו מקדמה בנקודות בכניסה לאוניברסיטה.
עוצמה מוכללת- אופק + סיכומים
- ככל שמקורות העוצמה הם רבים יותר כך העוצמה תהיה גדולה יותר ומוכללת יותר. אך יש מצב שנקרא פרדוקס העוצמה, כלומר: יש מצב שלא משנה שכמה שהעוצמה תהיה גדולה אז למרות זה היא תחבל לאנשים בהצלחה למרות גודלה העצום של העוצמה. (בהמשך)
- ככל שמקורות העוצמה של גוף פוליטי רבים יותר וככל שעוצמתו מופנית לתחומים רבים ומגוונים יותר בזירה הפוליטית, עוצמתו מוכללת יותר.
- עוצמה ספציפיות היא העוצמה ה הנתונה בידי קבוצה מסוימת, וניתן להשיג באמצעותה מטרה מוגדרת וצרה או להמירה במשאב יחיד.
- למשל- לעובדי חברת חשמל יש עוצמה רבה אך ספציפית. העוצמה המוכללת ביותר מצויה בידי הממשלה או בידי הגוף השולט.
- שתי גישות לאיך העוצמה מחולקת בחברה
(יכולים להופיע כמושג)
- מילס- דגם אליטת העוצמה
- מילס טוען שהעוצמה בחברה מרוכזת אצל קבוצת אנשים שמספרם לא רב אך הם מכירים זה את זה, יש להם אותו סגנון חיים, גרים באותם אזורים, מבלים ביחד וכד'
- הקבוצה הזאת מכילה את
- ראשי המדינה ואנשיו (הכוונה נשיא/ ראש הממשלה, והאנשים שלו (לא כל הממשלה) / ראשי הצבא/ ראשי הכלכלה .
- מילס קורא זה עילית הכוח.
- תחתיה נמצאות קבוצות אינטרסים (רוצים לשכנע את עילית הכוח)
- ואחריהם ההמון. (אנשים עצמם, שהכי רחוקים מהעוצמה)
הסבר של אופק
- מילס בא וטעון שהעוצמה בחברה לא מחולקת בצורה שווה ושלהמונים אין כמעט נגיעה לעוצמה ואין להם היכולת להשפיע.
- לדעת מילס, יש שכבה אחת, אליטה, שהיא מרכזת בידה את רוב העוצמה,
- כלומר: היא נמצאת אצל העשירים, המעמד הגבוה שהם מחזיקים את העושר, את היוקרה, את העוצמה(המימדים של וובר). קבוצה של משפחות שמקושרות ביניהן בקשרי נישואים ועסקיים שמחזיקים את השליטה על העוצמה.
- אנשים אלו הם בדרך כלל גנרלים בצבא או אילי הון והם שולטים בתעשייה או שהם פוליטיקאים בתחום הממשל, והטענה היא שהם אלה שמחזיקים בידם את הכל ולשאר אין את הכוח להתחרות איתם ולאדם הממוצע אין את היכולת להביע את רצונותיו.
- לדוגמא: משפחת קנדי בארה"ב.
- כלומר דגם אליטת העוצמה הוא ניתוח של החיים הפוליטיים הרואה את העוצמה כמרוכזת בידי העשירים. (קונפליקט החברתי)
עילית הכוח
קבוצות אינטרסים
המון
- רייזמן- הדגם הפלורליסטי
- העוצמה מבוזרת בין קבוצות שנקראות קבוצות ווטו
- יכול להיות קבוצות כלכליות, חברתיות, פוליטיות
- לכל קבוצה יש מידה מסוימת של עוצמה .
- העוצמה מספיקה להטיל וטו על החלטות, אבל היא לא מספיקה בשביל לשלוט.
- למשל במועצת הביטחון יש יכולת לחלק מהמדינות להטיל וטו
- הכוונה שאומרים לו, ואז החלטה לא מתקבלת
- אבל היא לא שולטת על הקבוצה.
- בתוך משפחה אפשר להטיל וטו על מסעדה, אבל אין עוצמה כל הזמן לשלוט על כל המשפחה.
- תפקיד הפוליטיקאים זה לטווח בין קבוצות הוטו
- מתחת לקבוצות הוטו קיימות ההמון
- כלומר הרבה יותר מפוזר
קבוצת נטו
המון
הסבר של אופק
- חוקר זה מדבר על פיזור רחב יותר של העוצמה.
- הוא טוען שמה שקורה בעצם זה לא שיש אליטה אחת יש כמה קבוצות אינטרס שמתחרות ביניהן על העוצמה והוא תופס את הזירה הפוליטית כזירה של משא ומתן.
- לטענתו של רייזמן אין שום גוף שיכול להשיג את כל העוצמה. ולכן יש קבוצות אינטרס שיותר משהם פועלים להשיג את המטרות של עצמן הן פועלות כקבוצות ווטו,
- כלומר: הם מונעות מהאחרים להשיג מטרות אחרות שיכולות לפגוע בהם וככה הם בעצם הן מאזנות אחת את השנייה וכן כך יש להם הצלחה מסוימת.
- אפשר לראות בפעולות אלו של הקבוצות הנ"ל מעין משא ומתן. יש ביניהן כל מיני בריתות שמתגבשות.
- הטענה היא שהדגם הזה מותיר קצת יותר מקום לרצונותיהם של ההמונים. כי רק כך אפשר להתארגן בצורה של קבוצות לחץ ולהיכנס למשחק הזה של קבוצות ווטו, לצבור עוצמה ולנסות להשפיע.
- כלומר הדגם הפלורליסטי הוא ניתוח של החיים הפוליטיים הרואה את העוצמה כמפוזרת בין מספר רב של קבוצות אינטרס מתחרות. (סטרוטורליסטי- פונקציונלי).
- לסיכום טענות דגם זה-(מתוך סיכום)
- פוליטיקה היא זירה של משא ומתן- בנתונים של משאבים מוגבלים שום ארגון אינו יכול לצפות להשיג את כל מטרותיו. הארגונים פועלים בראש ובראשונה כקבוצות ווטו, כלומר: הם משיגים אומנם הצלחה מסוימת אך מונעים מהיריבים שלהם להגשים את מטרותיהם שלהם, ולכן התהליך הפוליטי מתבסס במידה רבה על משא ומתן לגיבוש בריתות ופשרות שתגשרנה על פני ההבדלים בין קבוצות האינטרס הרבות ובד בבד ויחד עם זאת תיצורנה מדיניות שתזכה לתמיכה רחבה. ולכן הפלורליסטים מאמינים שהעוצמה מפוזרת במידה נרחבת על פני החברה ושהמערכת הפוליטית מביאה בחשבון את כל ציבור המתחרים.
- העוצמה נובעת ממקורות רבים- לדוגמא: עושר, יוקרה חברתית, כריזמה וכו'. רק במקרים נדירים מתרכזים כל מקורות העוצמה באותן הידיים.
דגם אליטת העוצמה | הדגם הפולורליסטי |
|
מרוכזת | מפוזרת | כיצד מתחלקת העוצמה בארה"ב? |
מעטים, קשורים זה בזה, בעלי שליטה נרחבת בחרה | רבים, כל אחד בהיקף מוגבל | כמה מרכזי עוצמה יש בארצות הברית? |
הם מייצגים אינטרס פוליטי אחד, וכמעט שאינם נתקלים באופוזיציה | הם מייצגים אינטרסים פוליטיים שונים ועל כן בולמים ומאזנים זה את זה. | כיצד מתייחסים מרכזי העוצמה זה לזה? |
למרבית בני האדם עוצמה מעטה, והמעמד הגבוה שולט בחברה. עושר, יוקרה חברתית ומשרות פוליטיות חופיים לרוב. | לאנשים מסויימים יותר עוצמה פוליטית מלאחרים, אך גם מיעוטים יכולים להתארגן כדי להשיג עוצמה. עושר, יוקרה חברתית ומשרות פוליטיות חופפים זה לזה לעיתים נדירות. | מהי הזיקה בין העוצמה הפוליטית למערכת הריבוד החברתי? |
ההצבעה אינה אלא בחירה בין חלופות המקובלות על האליטות. | ההצבעה מעניקה לציבור ככלל השפעה פוליטית. | מהי חשיבותה של ההצבעה? |
אוליגרכיה- שלטון של קומץ עשירים. | דמוקרטיה פלורליסטית | מהו התיאור המדוייק ביותר של המערכת הפוליטית האמריקאית? |
- פרדוקס העוצמה
- הפרדוקס בנוי משלושה אלמנטים
פרדוקס 1:
- ככל שיש לי יותר עוצמה כך יש לי פחות עוצמה
- כדי שיהיה לי הרבה עוצמה אז צריך הרבה תומכים
- אם יש הרבה תומכים אז תלויים בהרבה אנשים
- ומכאן היכולת שלי לפעול היא קטנה.
- זאת הסכנה בקואליציות גדולות.
- מכניסים דתיים, מרכז שמאל...
- כלומר אם ירצו לעשות החלטה זה לא יתאפשר
פרדוקס 2
- ככל שאני משתמש בעוצמה היא הולכת ופוחתת.
- אבל אם לא משתמשים בה היא גם הולכת ופוחתת.
- עוצמה זה משאב, כמו כסף, אם מבזבזים הוא ניגמר, אבל אם לא עושים כלום גם הולך וניגמר
- למשל עמיר פרץ דוגמא טובה
- בתור יושב ראש הסתדרות יש יכולת לעשות שביתות, אבל אי אפשר לעשות יותר מידי שביתות, כי אז השביתה מאבדת מעוצמתה
- אבל אם הוא לא היה עושה שום שביתה, אז היינו אומרים שהוא לא עושה כלום ולא היינו מצביעים בשבילו.
- הורה שצועק כל הזמן הילדים לא שומעים
- הורה שלא צועק בכלל הילדים אומרים שלא איכפת לו.
- אופק: ככל שמספר התומכים בבן אדם או בגוף ציבורי מסוים גדל כך העוצמה שעומדת לרשותם גדלה. אולם ככל שמספר התומכים רב יותר כך גם התלות בהם גדלה, כלומר: התלות של אותו אדם או אותו גוף במספר התומכים שלו גדלה.
- לדוגמא: הקמת מפלגה דורשת מספר מסוים של תומכים כדי שהיא תהיה זכאית לרוץ לבחירות. יש למפלגה מצע והתומכים מזדהים איתו. ככל שהמספר של התומכים גדל המצע מעומעם יותר מהמצע העיקרי. התומכים ירצו לקבל משהו מסוים ממקים המפלגה וזה בסופו של דבר יכול לחבל בעוצמה.
פרדוקס 3
- ככל שגדל הפער בין בעלי העוצמה והכוח וחסרי הכוח כך יותר קשה לבעלי העוצמה והכוח להשתלט או לשלוט על חסרי הכוח
- בחברה הישראלית רואים זאת
- הצבא הישראלי כצבא חזק יותר מהחיזבלה ומהמתאבדים ומהחמאס בעזה - אבל היכולת לשלוט על קבוצות אלה הוא קטן ביותר.
- גם צבא ארצות הברית – הכי גדול ומשוכלל בעולם
- היכולת הצבאית היא עצומה מבחינת התיחכום והצבא
- אבל קשה להם בעיראק, אפגניסטן.
- ככל שארגון הופך להיות יותר גדול, הוא גם הופך להיות יותר מסורבל. וכשארגון נהיה יותר מסורבל, היכולת שלו לטפל בקטן נהית יותר בעייתית
- לנאסרלה היה קל להעביר אוכל ללוחמים שלו מאשר הישראלים
- וכנ"ל מחסני אספקה
- ארגון גדול ביורקרטי וגדול בעיתי בתזוזה, קבוצות גרילות יותר קל להם.
- אופק: פרדוקס האסימטריה, כלומר שהפער בין הכוחות שהם הבסיס לעוצמה גדל חוסר האונים של בעל העוצמה- כוחו נחלש לעומת הארגון הקטן. לדוגמא: צבא גדול ומסודר יהיה לו קשה להילחם נגד ארגון גרילה קטן ממנו.
מתוך סיכום
- ככל שאדם או גוף שלשהו צוברים יותר עוצמה כך יש להם פחות עוצמה.
- ככל שגדל מס' האנשים שתומכים באדם מסוים אנו נטען שהעוצמה של אותו אדם או גוף גדלה אך יחד עם זאת התלות של אותו אדם באנשים שתומכים בו גדלה גם כן.
כלומר
- ככל שמספר התומכים באדם או בגוף ציבורי כלשהו גדל, כך העוצמה שלו גדולה יותר. אך ככל שמספר התומכים רב, כך התלות בהם רבה יותר.
- ככל שהעוצמה לגיטימית יותר , היא גדולה יותר, דיפוזית יותר ומוכללת יותר. העוצמה הלא לגיטימית היא חלשה וקצרת טווח ואילו העוצמה הלגיטימית מוגבלת ומותנית.
- ככל שמרבים להשתמש בעוצמה היא הולכת ופוחתת אך היא הולכת ופוחתת גם אם לא משתמשים בה. שכן הדימוי של גוף כבעל עוצמה הוא חלק ניכר מעוצמתו הממשית ואי שימוש בעוצמה פוגע בדימויו של הגוף כבעל עוצמה.
- פרדוקס הא- סימטריה- ככל שהפער בין הכוחות גדל, חוסר האונים של בעל העוצמה מול חסר העוצמה גדל אף הוא. כוח גדול ומורכב תלוי בארגונים ובכללי התנהגות, שהם תנאי הכרחי לקיומו. אך לכוח גדול חסרה הגמישות הדרושה למאבק בכוח קטן. לדוגמא- לצבא סדיר קשה להתמודד מול כוחות גרילה זעירים.
- לעוצמה שמעצבת את המערכת הסוציו – פוליטית יש 4 תכונות מהותיות שמבחינות אותה (סיכום + אופק, המורה לא דיברה על כך)
- יכולת הפעלת העוצמה על אנשים רבים ובנושאים מגוונים.
- לעוצמה פוליטית יש את יכולת הפעלת העוצמה שהיא על אנשים רבים ובנושאים מגוונים, כלומר: היא לא ספציפית או ממוקדת לדבר אחד.
- יכולת הסמלה- העוצמה נתפסת לפעמים כסמל מופשט.
- לעוצמה הפוליטית יש יכולת הסמלה, כלומר: המערכת השלטונית מנסה עד כמה שיותר להפוך אותה לסמל ולבנות את הסמלים בצורה כזאת שגם הציות לה יהיה בגלל ההשפעה הסמלית שפונה בדרך כלל לרגש ומועברת בחיברות פוליטית.
- הפעלה בידי מומחים- המפעילים הם בדרך כלל בעלי ידע ומומחיות בתחומם.
- העוצמה הפוליטית מופעלת בידי מומחים, כלומר: הציפייה ממי שמפעיל את העוצמה הפוליטית יהא בעל ידע ומומחיות באותו תחום.
- ריבוי מקורות- המקרו עוצמה מבססת את עוצמתה על מגוון מקורות כמו כוח אלים, מערכת סמלים, מערכת חוקים ועוד.
- ריבוי מקורות, כלומר: מקורות העוצמה. לעוצמה פוליטית שהיא בעלת סוגים רבים של מקורות אנו נקרא לה עוצמה מוכללת יותר וגדולה יותר.
- ההתארגות המוסדית של העוצמה (זה רק אופק + סיכום, המורה לא דיברה)= 2-3 שלבים בדרך התארגנות העוצמה
- (2= אופק, 3= סיכום= להתארגנות העוצמה במסגרת המוסד הפוליטי יש שלושה שלבים)
- המערכת הפוליטית מתוארת כמערכת שמורכבת מהרבה מאוד אינטרסים כמו: אינטרסים כלכליים, אינטרסים חברתיים לסוגיהם, אינטרסים שקשורים בעולם העבודה, בעולם הדת וכו'. אינטרסים אלו מבקשים לצורך הגשמתם להשיג עוצמה.
- הדרך להשגת העוצמה היא בעצם באמצעות התארגנותם. הסוציולוגים מתארים שלבים שבאמצעותם האינטרסים השונים בחברה מתבטאים בדרך מאורגנת להשגת העוצמה.
השלבים
- גיבוש אינטרסים= הגדרה של אינטרסים
- גיבוש אינטרסים- תהליך שבו בעלי אינטרסים דומים מודעים לאינטרס המשותף שלהם, זיהוי תומכים ויריבים, מגבשים זהות קולקטיבית ומגדירים את הגוף שאליו הם מתנגדים.
- דוגמה: המהפכה הציונית מאינטרס יהודי לאינטרס לאומי למעבר מזהות קולקטיבית יהודית לזהות קולקטיבית ישראלית.
- כלומר גיבוש אינטרסים- זהו תהליך בו פרטים או קבוצות מבהירים לעצמם ולאחרים שיש להם אינטרס מסוים. תהליך גיבוש אינטרסים כולל זיהוי תומכים ויריבים.
אופק
- הגדרה של האינטרסים- תהליך גיבוש האינטרסים, זהו תהליך שפרטים או קבוצות מבהירים לעצמם או לאחרים שיש להם אינטרס משותף.
- בעלי אינטרס שונים מזהים את המשותף באינטרס שלהם, וכך מתגבשים אינטרסים.
- תהליך זה דומה מאוד למה שמרקס תיאר לתהליך של התגבשות של המעמד בשלב הראשון ובשלב הזני בהתפתחות של התודעה של ההכרה המשותפת באינטרס המשותף.
- גם הזיהוי של האויב במשותף וזיהוי של תומכים באינטרס.
- תהליך זה גם כרוך לפעמים בתהליך של גיבוש זהות קולקטיבית של בעלי אינטרס דומה ברמות שונות.
- צירוף אינטרסים וצבירות עוצמה
- תהליך שבו האינטרסים המגובשים והמוגדרים מצטמצמים למס' קטן של חלופות לדרכי פעולה המוגשות למקבלי ההחלטות, סינון הנושאים והאינטרסים המובאים להכרעה וקובע את סדרי העדיפויות של המערכת.
- כלומר צירוף אינטרסים וצבירת עוצמה- לאחר שהאינטרסים התגבשו הם צריכים להצטרף. בתהליך צירוף האינטרסים, האינטרסים המוגדרים והמגובשים מצטמצים למספר קטן של חלופות לדרכי פעולה, המוגשות למקבלי ההחלטות. קובעים את סדרי העדיפות של המערכת.
אופק
- בתהליך זה, האינטרסים שכבר עברו תהליך של גיבוש מצטמצמים למספר קטן של חלופות לדרכי פעולה שמתקבלות למקבלי ההחלטות.
- תהליך זה מתבטא גם בסינון של נושאים ודרכי פעולה שונות שננקטות וגם בתביעה של סדרי עדיפויות שמאפיינים את הראייה של האינטרסים המגובשים.
- בדרך הזאת מתארגנת העוצמה. הארגון הגדול ביותר והמקיף ביותר שנוצר כתוצאה מתהליך זה הוא המדינה, ולה כפופים גם ארגוני הכפייה השונים, הצבא והמשטרה. ובתהליך כזה גם נוצרות קבוצות האינטרס,
- קבוצות הלחץ או קבוצות ההשפעה, המפלגות ועיתים גם תנועות וגופים פוליטיים אחרים.
- ארגון העוצמה ומיסודה (זה רק הסיכום, אופק לא דיברו)
- למדינה יש מונופול על הפעלת כוח אך נוצר מתח בין הכוח המצוי בידי ארגוני הכפייה (משטרה וצבא) להגבלות החלות על השימוש הלגיטימי בו וקב' עם אוריינטציה לכוח חושבות שבאמצעות הכוח של ארגונים אלה ניתן להגשים מטרות שהן לא המקוריות.
- בשלב הזה מופיעות קב' לחץ כמו מפלגות פוליטיות, ארגונים חברתיים וסקטורים ציבוריים. קב' אלה מתאגדות סביב אינטרס מסוים שמטרתו להשיג את יעדיה של הקב' הספציפית.
- סמכות
- הכונה כוח או עוצמה לגיטימיים.
- הכוונה לפעולה שנחשבת מוצדקת.
- כלומר אם מישהו מפעיל עלי כוח ועוצמה וזה נראה לי בסדר, (זה שהפעילו עליו זה בסדר) זה אומר שזה בגלל שנתתי סמכות לאותו אדם
- כלומר הכוונה שאנו בתור אזרחי המדינה נותנים סמכות לצבא ולמשטרה להפעיל עלינו כוח
- למשל איפשרתי לשוטר לעצור אותו לבדוק רשיונות.
- אני מעניק לשר האוצר להטיל עלי מיסים.
- הכי נוח לפעול תחת המטריה של סמכות, זה הכי פחות מעייף, כי הצד השני מאפשר זאת .
- לרוב אנשים בעלי עוצמה יש להם מטרה להגיע להיות בכנסת, רוצים עוצמה כסמכות,
- כנ"ל גידמק להכנס בממשלה ולהיות שר, כי אז האדם בעל הסמכות, ואז היכולת לפעול היא מאוד גדולה. לא מתאמצים יותר כי הצד השני משוכנע.
- פירוט מהסיכום סמכות"= עוצמה הנראית לאנשים לגיטימית ולא מבוססת על כפייה .
- כשהעוצמה (הפעלת כוח או עוצמה) נתפסת כמוצדקת ויש לה לגיטימציה
- לדוגמה: שוטר ממלא את משימותיו בדרך נורמטיבית ולכן נוטים לקבל את סמכותו.
- בעלי הכוח או העוצמה שואפים לקבל לגיטימציה.
- סמכות- מאופק
- הכוונה כאן להפעלה של כוח ו/או של עוצמה אבל שנתפסים בעיני האנשים כלגיטימיים, כלומר: הם אינם מבוססים על כפייה. ההפעלה של כוח או סמכות נתפסים כמוצדקים וכנכונים.
- רוב האנשים שמפעילים את הכוח או העוצמה שברשותם שואפים לקבל לגיטימציה.
באופן כללי יש שלושה סוגי סמכויות
- לפי ובר יש 3 סוגי לגיטימציה של סמכות:
- סמכות מסורתית
- אנו מעניקים למישהו סמכות על בסיס המסורת, של המורשת התרבותית על הבסיס של ככה היה.
- למשל מלוכה, חוסן, אסד, ראש הכפר האפריקאי (שאביו היה סמכות)
- במובן מסוים שלושים שנה במפלגת העבודה זוהי סמכות מסורתית.
מהסיכום: סמכות מסורתית
- סמכות מסורתית- עוצמה שהלגיטימציה שלה נובעת מהיותה מקובלת במסורת או בהמשכיות של מוסדות שהיו קיימים בעבר.
- לדוגמה:בית המלוכה באנגליה
במילים אחרות
- הסמכות מסורתית- מסתמכת על רעיון ההמשכיות של מוסדות, הסדרים ונהגים שהוכיחו את יעילותם עם הזמן.
- הסמכות המסורתית נטועה עמוקות בזיכרון הקולקטיבי של החברה והיא לא רק לגיטימית אלא כמעט מקודשת.
- לדוגמא- הפטריאכליות (שליטתם המסורתית של גברים בנשים) היא עדיין תופעה נרחבת. הסמכות המסורתית נחלשת ככל שהחברות עוברות תיעוש.
- אופק סמכות מסורתית-
- הלגיטימציה של אותה סמכות מסורתית נובעת מכך שאותה קבוצה של אנשים מכבדת את אותה מסורת או תרבות שהם עתיקי יומין.
- לדוגמא: שליטתם של קיסרים במדינות שונות זאת שליטה עפ"י מסורת ויש כאן סמכות מסורתית, או סמכות שמפעילים הורים על ילדיהם.
- סמכות מסורתית נחלשת ככל שהמדינה יותר מתועשת כיוון שבמדינות שיש בהן יותר התמחות וחשיבה מדעית מודרנית אלו הם תהליכים שמערערים את הסמכות המסורתית.
- סמכות רציונלית.
- מעניקים סמכות לאדם על בסיס שיקול רציונלי - תקנות, חוקים, כללים, כישורים פורמליים,
- הכוונה שנותנים את הסמכות לאדם שהוא הכי מתאים.
- מעניקים לשוטר סמכות על סמך הכישורים שלו, שהוא עשה קורס שוטרים
- (נתקלנו בארגונים בסמכות רציונלית.- אותו פקיד מגיע לו להיות פקיד מבחינת הכישורים)
סמכות רציונלית- ליגלית
- סמכות רציונלית-ליגלית- עוצמה שהלגיטימציה שלה נובעת מכללים ומתקנות שקיבלו תוקף חוקי. הלגיטימציה שלה נובעת מהממשל
- לדוגמה: סמכותם של המרצים נשענת על המשרות שהם ממלאים במערכת הביורוקרטית של האוניברסיטאות.
במילים אחרות
- סמכות רציונלית- מסתמכת על החוק או על חוקים אוניברסליים המבוססים על רציונליות תכליתית.
- צורת השליטה מתבססת על ציות לחוקים ולא דווקא לשולטים.
- זוהי עצמה שהלגיטימציה שלה נובעת מכללים ומתקנות שקיבלו תוקף חוקי.
- הרציונליות מדכאת דרכי פעולה ומנהגים מסורתיים.
- למשל- נשיא ארה"ב מקבל את השלטון ומחזיר אותו בהתאם לחוק ולא כמו מלך המחזיק בשלטון באופן מסורתי כל חייו.
- אופק סמכות רציונאלית/לגאלית (בירוקרטית) – הלגיטימציה של מפעיל הכוח נובעת מחוקים או תקנות שקיבלו באופן חוקי, כלומר: בתוקף תפקידו בארגון פורמאלי יש לו סמכות.
- לדוגמא: שוטר פועל עפ"י סמכות רציונאלית.
- סמכות כריזמטית
- סמכות שניתנת על בסיס כריזמה.
- כריזמה תכונה מולדת או שיש או שאין את זה.
- הרבה פעמים נותנים סמכות בגלל הכרזימה שלו ולא בגלל הכישורים שלו.
- בבחירות רציונלית Ü היינו בוחרים בפרס, אבל בוחרים מישהו אחר כי הולכים לרוב על הסמכות הכריזמטית.
סמכות כריזמטית
- סמכות כריזמטית- עוצמה שהלגיטימציה שלה נובעת מסגולות אישיות יוצאות דופן , המעוררות הערצה וציות של מפעיל הסמכות .ל
- דוגמה כריזמה מאדירה את המנהיג. : מרטין לותר קינג
- היא נשענת על אישיות אחת ואם לא תהיה רוטיניזציה כריזמטית היא לא תשרוד
- לדוגמה: הנצרות החלה ככת בהנהגת ישו וכשהוא מת מישנתו מוסדה והוקמה כנסייה וכך הלאה.
במילים אחרות
- סמכות כריזמטית- מסתמכת על כריזמה- תכונות חיוביות במיוחד של מפעיל הסמכות המעיקות לו מעין הילה של קדושה, דתית או חילונית.
- הכריזמה באה במקום המסורת, החוק והמחשבה הרציונלית. היא כוללת תכונות המיוחסות למפעיל הסמכות והכוללות דימוי של ידיעה מוחלטת של המטרות הקולקטיביות הנכונות, כישרון ביצוע ויושר ללא רבב.
- יש הטוענים כי כריזמה יותר משהיא תכונה של מנהיג מסוים, היא צורך קולקטיבי במצב חברתי בעיקר בזמן משבר.
- סמכות כריזמטית- כאן הלגיטימציה להפעלת סמכות זו היא על סמך תכונה מסוימת שיש לאדם,
- כלומר: יש לו איזו סגולה אישית מיוחדת שמוערכת על אנשים ומעוררת ציות והערצה, ומעצם עובדה זאת הם מקשיבים לו ומקבלים את דבריו.
- וובר טען, שכיוון שסמכות זו נשענת רק על אדם אחד, צריך לדאוג שיהיה אפשר להפוך אותה לסמכות מסורתית או ביורוקרטית כיוון שאם היא תיעלם היא עלולה להיות מכרעת לגבי עתידו של אותו ארגון.
- רוטיניזציה של כריזמה- תרגומה של הסמכות הכריזמטית לשילוב כלשהו של סמכות מסורתית וסמכות ביורוקרטית.
קירמרלינג מציע עוד סוגי סמכות:
קימרלינג מציין עוד 3 בסיסי לגיטימציה לסמכות:
- סמכות דתית אידיאולוגית
- סמכות דתית אידיאולוגית: שליטה שמבוססת על רעיונות מכוונים לעבר או לעתיד ומעניקים משמעות לחיי הפרט והקולקטיב, הנתונים לגיטימציה לשולטים
במילים אחרות
- סמכות דתית אתאולוגית- השילטה כאן מבוססת על רעיונות הנותנים לגיטימציה לשולטים.
- מערכת הרעיונות יכולה להיות מכוונת לעבר (בדומה לסמכות המסורתית) או לעתיד (בדומה לסמכות הכריזמתית).
- רעיונות אלו מעניקים משמעות לחיי הפרט והקולקטיב.
- סמכות כוחנית
- סמכות כוחנית- השליטה מבוססת על כוח.
- לפעמים השולטים מבססים את שלטונם באמצעות אידיאולוגיות והסברים שונים כדי להקטין את ההתנגדות לשלטונם.
- זה נפוץ בעיקר במשטרים כובשים.
- סמכות הנובעת מיעילות ומאפקטיביות
- סמכות הנובעת מיעילות ומאפקטיביות: היכולת של השולטים להביא לידי ביצוע מטרות חברתיות במחירים שהקולקטיב רואה בהם סבירים
- מידת הלגיטימיות של הכוח והעוצמה המופעלים משפיעה על חוזקם ועל יעילותם:
- ככל שהכוח המופעל לגיטימי יותר, הוא חזק יותר, וככל שהעוצמה נתפסת כלגיטימית יותר, היא יעילה יותר.
- עוד דברים על המדינה- (אופק +סיכום)
- מבוא
- המדינה מוגדרת,לפי ההגדרות המשפטיות שלה ולפי הספרות הסוציולוגית, כארגון פוליטי. היא ארגון פוליטי אחד מיני רבים שהוא מטיף מאוד והוא מורכב ממספר תכונות:
- שלטון קיים- מי שמחזיק בעוצמה יש לו מונופול על העוצמה באופן לגיטימי.
- מונופול- הכוונה לבלעדיות מצד המדינה בזיקה לעוצמה.
- לגיטימי- הכוונה שקיימת איזו שהיא הצדקה ולמדינה יש אוכלוסיה בעלת זהות קולקטיבית ויש לה למדינה טריטוריה פחות או יותר מוגדרת.
- סיבה עיקרית למתח שנוצר בין המדינה לבין ארגוני הכוח(אופק+סיכום)
כמעט הכל זה מהסיכום ומאופק
- הצבא והמשטרה, ארגוני הכפייה שתוארו ממקודם, הם כפופים למדינה לכאורה מבחינת ההגדרה המשפטית. אבל בפועל, למעשה נוצרים מתחים רבים בין הכוח שבידי ארגוני הכפייה לבין המגבלות שהמדינה מעת לעת מטילה עליהם משיקוליה היא.
- הנטייה של ארגוני הכפייה לפעמים להשתמש בכוחם למטרות שהם אינם המטרות המקוריות שלהם. לדוגמא: הנטייה של הצבא לקבל על עצמו משימות לעיתים שהדרג המדיני לא כל כך יהיה מעוניין בהפעלתן או לפעמים כאשר שלטון חלש ירצה להנציח את שלטונו בזה שהוא משתף את ארגוני הכוח בשלטון.
סיכום
- המדינה וארגוני הכוח- לפי ובר
- למדינה יש מונופול על הפעלת הכוח וארגוני הצבא והמשטרה כפופים לה. אך כפיפות זו יוצרת כמה בעיות: נוצרים מתחים בין הכוח הרבה המצוי בידי ארגוני הכפייה לבין ההגבלות החלות על השימוש הלגיטימי בו.
- קבוצות לחץ או קבוצות אינטרס-
- אלו הן קבוצות שנוצרות כתוצאה מתהליך גיבוש אינטרסים במגמה לממש או להשיג אינטרס משותף לחברי הקבוצה. הקבוצות האלו הן רבות ומגוונות: הן כוללות איגודים מקצועיים, ארגונים של תעשיינים, מגזרים כלכליים, ארגון המורים ובעלי המוניות, מגזרים דתיים, חברתיים, חינוכיים, אזוריים, אתניים, שדולות לובי למיניהם וכו'.
סיכום
- קבוצות לחץ- אחת התוצאות הנפוצות של תהליך גיבוש האינטרסים היא הופעת קבוצות לחץ. קב' אלו מתארגנות כדי להשיג אינטרס משותף.
- הן לא משתתפות בתהליך הסוציו פוליטי הרחב ואין מקבלות עליהן אחריות למגוון רחב של נושאים.
- למשל- איגודים מקצועיים, ארגוני צרכנים. קבוצת הלחץ מתגבשת לרוב סביב אינטרס צר המכוון להשיג את יעדיה של קבוצה זו בלבד.
- מפלגות- המפלגה שואפת להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות ועל קביעת סדרי העדיפויות של המערכת (בדומה לקבוצת לחץ) אך למפלגה מאפיינים נוספים המייחדים אותה מקבוצות לחץ.
נוהגים להבחין ביניהם כמה הבחנות-
- רמת הארגון של קבוצת האינטרס- ישנם כמה קבוצות אינטרס שרמת ארגונן היא נמוכה מאוד ולכן הן גם מתקיימות בפרק זמן קצר מאוד, לדוגמא: קבוצה שמתארגנת לממש איזה אינטרס ספציפי, אזורי או חברתי. ולעומתן קבוצות אינטרס שהן מאוד מאורגנות, כמו: התאחדות התעשיינים או האיגוד המקצועי של המורים וכו'.
- קבוצות אינטרס שהוקמו ופועלות למען אינטרסים מצומצמים- של הקבוצה הזו לבין קבוצות אינטרס שרואות לעצמן מטרות ציבוריות. לפעמים ההבחנה אינה ברורה כל כך כי קבוצת אינטרס יכולה להציג את האינטרס הפרטי שלה כאינטרס ציבורי, לדוגמא: ארגון המורים עשוי להציג את האינטרס הפרטי שלו (השכר) כאינטרס לאומי לטובת הציבור.
- קבוצות אינטרס בעלי אינטרסים חומריים- קבוצות אינטרסים שיש להם אינטרס חומרי צר, כגון: אינטרס כלכלי, שיפור רמת השכר, לבין קבוצות אינטרס שהאינטרס שלהם אינו חומרי אלא חברתי, הומניטארי, רצון לסייע לזולת ולקבוצות מסוימות בחברה, לדוגמא: האגודה למלחמה בסרטן, וכיו"ב.
לסיכום- קבוצות אינטרס
- קבוצות האינטרס המשותף להן הוא הרצון להשיג אינטרס משותף אבל הן שונות מאוד זו מזו ברמת הארגון, בטווח הפעילות, במשך החיים והעוצמה שהן מצליחות להשיג.
- הן שונות זו מזו גם בדרכי פעולתן. בדמוקרטיה קבוצות אלו פועלות בגלוי מתוך מימוש של העקרונות הפלורליסטיים של החברה והן מנסות להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות הכללי. אולם יש מחקרים שמצביעים על שינוי על כך שקבוצות האינטרס, אשר עוסקים בעניינים ספציפיים, ופועלות למימוש של אינטרסים צרים, הולכות ונעלמות מהמבנה הפוליטי ואת מקומן תופסות תנועות חדשות שאינן מוכנות להיכנס למשא ומן עם השלטון על נושא ספציפי כזה או אחר ודורשות לעצמן זכות של השפעה קבועה על השלטון.
- גם במשטרים לא דמוקרטיים ישנם קבוצות אינטרס שאומנם הן לא פועלות באופן גלוי ולעיתים הן קיימות וממלאות את מקומן של המפלגות במשטרים הדמוקרטיים.
- המפלגות-
- המפלגות הן שונות באופן עקרוני מקבוצות לחץ ואינטרס בכך שהן מנסות לקדם לא רק אינטרס או אידיאולוגיה אלא הן מנסות להשתתף בשלטון או אפילו לתפוס את השלטון.
- זהו הבדל עקרוני משום שקבוצות האינטרס בדרך כלל אין להן עניין לתפוס את השלטון או ליטול בו חלק אלא אך ורק לממש את האינטרס שלהן.
- ניתן למיין מפלגות עפ"י מידת המפלגתיות שלהן.
מפלגות הן רבות ושונות וניתנות למיון עפ"י תבחינים שונים- (סיכום +אופק)
- בחירת מנהיגים ונושאי מישרות- המפלגה מנסה להשתתף בעצמה בתהליך קבלת ההחלטות ולא רק להשפיע עליו מבחוץ. היא מנסה להציב אנשיה בעמדות שיש בהם אפשרות לקבלת החלטות מכריעות, בעמדות מפתח וכו'.
- בחירת מנהיגים ונושאי משרות- המפלגות שואפות להשתתף ישירות בתהליך קבלת ההחלטות. הן שואפות להציב את אנשיהן בעמדות ובמשרות ציבוריות כדי להגביר את עוצמתן.
- מידת הארגון של המפלגות- יש מפלגות בעלות מבנה ארגוני קבוע, נוקשה, שיש להן מחלקות המטפלות במשך כל ימי השנה בעניינים של כספים וכוח אדם. ויש מפלגות שנוצרות רק ערב הבחירות לתקופה קצרה וכל כן המנה הארגוני שלהן אינו יציב וקבוע.
- מפלגות הפועלות לאורך זמן נוטות להקים מבנה ארגוני קבוע שאינו תלוי באדם מסוים.
- כמות הנושאים שבהם עוסקת המפלגה- יש מפלגות, אלה שבדרך כלל הם בעלות רמות מפלגתיות גבוהות, שעוסקות כמעט בכל הנושאים. ולעומתן יש מפלגות פחות מפלגתיות שעוסקות בפחות נושאים. יש ויכוח: האם מפלגה שהיא עוסקת הנושא אחד מרכזי לא צריכה להיקרא קבוצת לחץ?
- גופים פוליטיים מייצגים נושאים מגוונים ופועלים לשינוי סדר העדיפויות הקיים.
- מעורבות המפלגה בקביעת המדיניות הציבורית וביצועה- זהו מדד לחשיפת המפלגה לביקורת ציבורית. קביעת המדיניות הראשונית נעשית בתוך המפלגה ורק אח"כ המדיניות מיושמת.
- ככל שמעורבותו של גוף מפלגתי בקביעת המדיניות הציבורית גבוהה יותר, מידת המפלגתיות שלו גדלה.
- אחריות ציבורית- כמות החשיפה שגוף פוליטי מקבל מביאה עליו את הגדלת מידת המפלגתיות שלו. הביקורת הציבורית יכולה להתייחס לנושאים פוליטיים שעל סדר היום אך גם להתנהלותם של נציגי המפלגה הנבחרים.
- ככל שחשיפתו של גוף פוליטי לביקורת ציבורית גדולה, מידת המפלגתיות שלו גדלה.
- התרבות הפוליטית
- לכל חברה תרבות משלה, אך התרבות הפוליטית היא חלק חשוב ממנה. התרבות הפוליטית נועדה לקבוע מי מקבל מה במדינה, כמה, מתי ועפ"י אילו אמות מידה.
בשנות השישים מיינו אלמונד ו-ורבה את התרבויות הפוליטיות לשלושה סוגים-
- תרבות פארוכיאלית, תרבות של נתינות ותרבות השתתפות.
- הפירוט הנ"ל הוא רק מהסיכום
תרבות פארוכיאלית-
- תרבות שבה לא קיימת ההבחנה בין מוסד פוליטי למוסדות חברתיים אחרי כמו משפחה, כלכלה, דת.
- המנהיג הפוליטי נתפס גם כאב קולקטיבי לשאר חברי החברה.
- לרוב תושבי המדינה יש מעט ידע ומיומנות פוליטיים ואין הם רואים את עצמם מסוגלים או זכאים להשפיע על התהליכים האלו.
- תרבות פארוכיאלית מאפיינת חברות לא מפותחות (שבטי אינדיאנים).- זו תרבות שמאפיינת בעיקר שבטים קטנים או חברות פשוטות .
- דוגמה: כהן הדת נותן את ההחלטות הפוליטיות אפילו שזה גוף דתי.
תרבות של נתינות :
- תרבות שבה קיימת הבחנה בין המוסד הפוליטי למוסדות החברתיים האחרים חברתיים אך תושבי המדינה לא משתתפים בפעילות הפוליטית בפועל אלא צופים בה מהצד. (המוסד הפוליטי קיים בנפרד מתושבי המדינה).
- הפרטים מזהים את המערכת הפוליטית , את השליטים ואת סוכניהם אך אינם משפיעים עליהם.
- המוסדות החברתיים כפופים להוראות של המוסד הפוליטי)
תרבות של השתתפות:
- תרבות של השתתפות- בתרבות זו יש הבחנה בין המוסד הפוליטי למוסדות החברתיים האחרים,
- ויש מעורבות גבוהה של הפרטים והקבוצות במערכת הפוליטית ובתהליכים הפוליטיים. (השתתפות של הפרטים בחברה בתהליך הפוליטי).
- בכל מערכת סוציו פוליטית ניתן למצוא את כל שלושת סוגי התרבויות הללו אך המערכות נבדלות זו מזו בהיקף היחסי של האוכלוסייה המצויה בכל אחת משלוש תת התרבויות הללו.
החוקרים מבחינים בתרבויות אלו במספר קריטריונים- א +ב זה רק אופק
- באיזו מידה קיימת הבחנה בין המוסד הפוליטי לבין מוסדות חברתיים אחרים? כגון: הדת, מערכת החינוך, המשפחה, הכלכלה וכו'.
- בתרבות הפארוכיאלית- בחברות פשוטות או מסורתיות אין בדרך כלל הבחנה בין התחומים האלו, וכך יוצא שהמוסד הפוליטי מזוהה לגמרי עם המוסד הדתי, חינוכי ושאר מוסדות החברה. לעומת זאת
- בתרבות פוליטית של נתין ובתרבות פוליטית של השתתפות- קיימת הבחנה כזו כפי שמקובל בחברות מודרניות שיש בהן רמת גבוהה, יחסית, של התמחות, רמה גבוהה של הבחנה בין הגופים המוסדיים השונים.
- באיזו מידה המוסד הפוליטי הוא מובחן ממוסדות אחרים? הכוונה כאן- באיזו מידה היחיד מעורב בחיים הפוליטיים? באיזו מידה יכול היחיד להשפיע על המתרחש בחיים הפוליטיים?
- בתרבות פארוכיאלית- בתרבות זו יש ליחידים או לנתינים מעט מאוד ידע או מיומנות בחיים הפוליטיים והם כמעט אינם מעורבים בחיים הפוליטיים. השלטון נתון באופן כמעט מוחלט בידיה של קבוצה אשר נחשבת כמי שצריכה לקבל את ההחלטות לגבי כלל הציבור.
- לעומת זאת בתרבות פוליטית של השתתפות- הפרט מתחנך לכך כבר מילדות שהוא חלק מן המערכת הזאת והא צריך ליטול חלק בקבלת ההחלטות, הוא בעל כוח והא מצפה לכך שהוא יתוגמל על השתתפותו.
- בתרבות פוליטית של נתינות- אין הנתינים משפיעים, לפחות לא השפעה קבועה או ממוסדת, על הנעשה בתחום הפוליטי, אבל המוסד הפוליטי הוא מוסד מובחן ממוסדות אחרים.
לסיכום-
השפעת היחיד על המערכת | התחום הפוליטי מובחן | תרבות פוליטית |
ליחיד אין השפעה. | תחום פוליטי אינו מובחן. | תרבות פארוכיאלית |
ליחיד אין השפעה. | תחום פוליטי מובחן. | תרבות של נתינות |
ליחיד יש השפעה. | תחום פוליטי מובחן. | תרבות של השתתפות |
- מיקום הפיקוח- ישנן תרבויות פוליטיות שונות שבהן לאדם יש שליטה על גורלו. הוא מתחנך מגיל צעיר שהוא יכול להשפיע על גורלו. ואילו בתרבויות פוליטיות ובתרבויות בכלל אחרות היחיד מתחנך מגיל צעיר שגורלו אינו בידו,
- כלומר: או שהוא נתון בידי האל, או בתרבויות אחרות הוא נתון בידי השלטון, ובידי תרבויות אחרות הוא נגזר מראש ע"י כוח מסוים.
- אין ללמוד מכך שבחברה פוליטית אחת היחיד אינו שולט בגורלו שיש עובדה קיימת שהיחיד אכן יהיה צריך לפעול בתחום הפוליטי.
- מקס וובר נותן הוכחה לכך בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם".
- פירוט מהסיכום אלמונד וורבה עשו מחקר במדינות שונות, בתרבויות פוליטיות שונות על מנת לבדוק את מיקום הפיקוח.
- הם חילקו שאלונים לאנשים מתרבויות שונות
- לדוגמה : האם אתה חושב שתוכל לשנות את הצו הבלתי צודק של השלטון וכו'.
- ואז הם ראו את ההבדלים כמו בארה"ב ששם הציבור מרגיש שהוא יוכל להשפיע והאזרח לא חייב לפעול ע"ס צו לא צודק לעומת מדינות בדרום שבהם אנשים קיבלו את הצו הבלתי צודק.
- הם גילו כי במדינות של תרבות השתתפות אנשים חושבים שהם יכולים לשנות את הצו הבלתי צודק ובתרבות נתינות הם לא.
ממדים נוספים המבחינים בין תרבויות פוליטיות
- אורינטציה אינדיווידואליסטית מול אורינטציה קולקטיביסטית
- אורינטציה אינדיווידואליסטית מול אורינטציה קולקטיביסטית
- מקום של זכויות הפרט-
- כאן ההבחנה היא בין תרבות אינדיבידואליסטית לתרבות קולקטיבית.
- אחד המימדים המרכזיים להבחנה בין תרבויות פוליטיות הוא הקריטריון שמעלה את השאלה הבאה: באיזו מידה התרבות הפוליטית מדגישה את הפרט, את היחיד, טובתו, רווחתו, או לחלופין באיזו מידה היא מדגישה את טובת הכלל?
- בתרבות פוליטית אינדיווידואליסטית- המדינה משמשת מסגרת למימוש זכויות הפרט. הפרט חש תחושת שליטה על סביבתו ויוזם פעילות פוליטית. הוא לא מצפה שהמדינה תעניק לו טובות הנאה אלא תאפשר לו תנאי קיום מינימליים.
- כלומר תרבות אינדיבידואליסטית= התהליך הפוליטי מרוכז בפרט ובזכויות שלו יש ציפייה מהמדינה לאפשר לפרט תנאי קיום שכוללים בטחון ואפשרות לפרנסה, מערכת משפט מתוקנת .
- הפרט מתרבויות מסוג כזה לוקח חלק פעיל ומעורב בתהליך הפוליטי.
- תרבויות פוליטיות מן הסוג הראשון המדגישות את טובתו של היחיד את זכויותיו, הרואות את המדינה כמסגרת למימוש הזכויות האלה, המעודדות את הפרט לחוש שליטה בסביבתו ליזום פעילות פוליטית יחד עם אחרים, אנו מכנים תרבויות פוליטיות אינדיבידואליות,
מסיכום
- המדינה משמשת מסגרת למימוש זכויות הפרט.
- הפרט חש תחושת שליטה על סביבתו.
- הפרט יוזם פעילות פוליטית, כלומר: הקמת מפלגה, יציאה לשביתות וכו'.
- הפרט איננו מצפה לטובות הנאה מהמדינה אלא סיפוק תנאי קיום מינימאליים, כמו: סדר, חוק, משפט וביטחון חיצוני
- בתרבות פוליטית קולקטיביסטית- המטרות מוגדרות במונחים של טובת הכלל. הפרט נדרש לבטל אינטרסים אישיים ולהירתם למטרה משותפת.
- כלומר תרבות קולקטיבית= התהליך הפוליטי מרוכז באינטרס של הקולקטיב הרחב. האינטרס של הקולקטיב עומד בסדר עדיפות קודם לפני האינטרסים של הפרטים.
- ואילו לחלופין אלו המדגישות את טובת הקולקטיב, את טובת הכלל ואשר גוזרות את טובתו של היחיד לטובת הכלל מכונות תרבויות פוליטיות קולקטיביסטיות.
- דוגמאות לאלו הן אותן תרבויות פוליטיות אשר קובעות לעצמן מטרות שהן מעבר לטובת היחיד, מטרות חברתיות כלליות, כגון: תנועות לאומיות, תנועות סוציאליסטיות וכו'.
מסיכום
- המדינה משמשת מסגרת לטובת הכלל.
- ביטול אינטרסים אישיים והירתמות למטרה משותפת.
- המטרות נקבעות ע"י המנהיגות הפוליטית.
- הפרט מגויס להשגת המטרות אך לא להצבתן.
- דפוס ביניים בין שתי האוריינטציות הללו הוא מדינת רווחה שבה טובת הכלל אינה קודמת לרווחתו המינימלית של הפרט. תפקידו של הכלל הוא לדאוג לפרטים החלשים באמצעות חלוקה מחדש של המשאבים הכלל חברתיים. זכותו של הכלל ליטול באמצעות מיסיים מבעלי היכולת ולהעניק שירותים למיעוטי היכולת.
- כלומר מדיניות רווחה= בתוך האינטרס של הכלל קיים גם הרצון לדאוג לאינטרסים הפרטיים . התהליך הפוליטי לוקח בחשבון את הצרכים המשתנים בקב' מיעוט בתוך המדינה.
- יש גם את הדפוס של מדינות רווחה שמנסה לשלב בין השניים ומנסה לשלב את הפרט בעזרת הפעולה לטובת הכלל ומצביע על קשרי הגומלין בין היחידים בחברה ע"י חלוקה מחדש של המשאבים הכלל חברתיים, כאשר בתרבות פוליטית מן הסוג הזה מפתחים אצל האוכלוסייה את הנכונות לתת ולקבל כאשר הקבוצה החזקה מגלה יותר נכונות לתת באמצעות מערכת המיסים והעביר משאבים אל הקבוצות החלשות יותר לטובתה של החברה כולה כדי להבטיח רמה נאותה של חינוך, בריאות, תעסוקה, שיכון וכו', אשר מהם גם יהיה אפשר לגזור את טובתו של הפרט.
מסיכום
- רווחת הפרט קודמת לטובת הכלל.
- תפקידו של הכלל לדאוג לפרטים החלשים באמצעות חלוקה מחדש של המשאבים החברתיים.
- אורינטציה לכוח מול אורינטציה למשא ומתן
- ממד נוסף להבחנה בין תרבויות פוליטיות הוא יחסן לשימוש בכוח.
- דגש על כוח לעומת דגש על משא ומתן
- אוריינטציה לכוח מול אוריינטציה למשא ומתן- ישנן תרבויות פוליטיות אשר מעריכות כוח, כפייה ומעמידות את הכוח במרכזה של המערכת הפוליטית והשקפת עולמן נשענת על הכוח. לכלל ביטוי קיצוני: תרבות פוליטית כזו מגיעה בפשיזם, בהערצת הכוח, ולעומתן תרבויות פוליטיות אשר מעריכות את המשא ומתן.
- נוכל לבחון באיזו מידה קבוצות חלקיות בתוך החברה שלנו הן קבוצות בעלות אוריינטציה מודגשת לכוח ולעומתן קבוצות אחרות המדגישות את הנטייה למשא ומתן?
- אוריינטציה לכוח- תרבויות פוליטיות כוחניות, הנוטות להשיג את יעדיהן בכוח או בכפייה. התרבות הוא לרוב תרבות של סמכות (אוטוריטרית) שציות הוא אחד מערכיה המרכזיים.
- כלומר דגש על כוח- תרבויות שבהן הדרך המקובלת והלגיטימית להשגת יעדים היא על ידי שימוש בכוח כלפי פנים וחוץ. זו תרבות שמובלת על ידי המוטו שהחזק מנצח , יש ציות.
- אותם אלה שמחפשים תמיד לפתור בעיות בדרך של כוח ומייחסים את הכוח והבנתו ליריבים, הם אלה שמנסים למצוא פתרונות חד משמעיים, בדרך כלל פשטניים, לבעיות,
מסיכום
- השגת היעדים באמצעות שימוש בכוח או בכפייה.
- העולם נתפס כמונע ע"י כוח ולכן גם היריבים נתפסים כמבינים את שפת הכוח בלבד.
- אוריינטציה זו מלווה בתרבות סמכותית שציות הוא אחד מערכיה התרבותיים המרכזיים, לדוגמא: עיראק לשעבר, בריה"מ לשעבר, סין, איראן וכו'.
- אוריינטציה למשא ומתן - דוגלת בהשגת מטרות כלל חברתיות בדרך של משא ומתן. הכוח והכפייה הם רק אמצעי אחרון לאחר שכל האמצעים האחרים מוצו.
- כלומר דגש על משא ומתן- הדרך המקובלת והלגיטימית להשגת המטרות היא על ידי הידברות עם הצד האחר.
- ולעומתם הגורסים במשא ומתן הם אלה שבדרך כלל מכירים בכך שהמערכת הפוליטית הדמוקרטית שלנו היא פלורליסטית שבה יש קבוצות שונות ויש צורך במשא ומתן בין החברים בקבוצות השונות האלה, כדי להגיע לפתרונות מוסכמים על כלל הקבוצות.
- שתי האורינטציות יכולות להיות קיימות בתרבות פוליטית אחת, תוך שהן מפוזרות בין קבוצות, מפלגות או תת תרבויות שונות.
מסיכום
- השגת מטרות כלל חברתיות בדרך של משא ומתן. כוח וכפייה הם האמצעי האחרון.
- קיים סדר עולמי פלורליסטי, לדוגמא: ארה"ב, השביתה במשק שלאחר שהמשא ומתן נכשל.
- התייחסות לממד הזמן
- הזמן העומד לרשות הפוליטיקאי הוא מוגבל. זה בולט בעיקר במשטרים שבהם מתבצעים חילופי שלטון בבחירות כלליות אחת לכמה שנים.
- היחס לעבר, להווה ולעתיד –
- תרבויות פוליטיות מסורתיות מכוונות אל העבר שכן כל מה שהיה בעבר "היה טוב". גם הלגיטימציה של משטרים אלו מבוססת על המסורת.
- תרבויות פוליטיות המכוונות להווה מדגישות בעיקר את יעילותו של השלטון ותועלתו המרבית לחברי הקולקטיב.
- תרבויות פוליטיות המכוונות לעתיד הן בעיקר תרבויות פוליטיות מהפכניות החפצות לשנות את הסדר החברתי הקיים.
- התייחסות למימד הזמן- באיזו מידה התרבות הפוליטית מעדיפה את מישור הזמן הזה או האחר? את העבר, ההווה או העתיד.
- ישנן תרבויות שמנסות לחקות את העבר, אשר מתוך ראייה מסורתית מקדשים את האמונות והערכים שהיו נהוגים בעבר, ומנסים להביא אותם לביטוי גם במציאות העכשווית.
- לעומתן ישנן תרבויות פוליטיות שמדגישות את החיים בהווה מתוך רצון להשיג יעילות מקסימאלית או לפי מה שמכונה בחוברת הקורס רציונאליות תכליתית.
- לעומתן יש תרבויות פוליטיות שהעדפתן לעתיד. חיינו בהווה הם הבסיס לשינוי חברתי בעתיד.
- סובלנות פוליטית
- סובלנות פוליטית היא המידה שבה מערכת סוציו פוליטית מאפשרת לקבוצות מיעוט ולפרטים שהרוב מתנגד לדעותיהם חופש ביטוי, התארגנות, ייצוג, שוויון בפני החוק ושוויון הזדמנוות.
- סובלנות היא רכיב חשוב של האוריינטציה הדמוקרטית, המבטאת עמדה סובלנית כלפי קבוצות מיעוט, ואי אמון בשלטון חזק של אישיות כריזמטית או של אנשי צבא וביעלותו של שלטון זה.
- אוריינטציה אנטי דמוקרטית כוללת תמיכה באישיות חזקה של אדם חזק שילחם ברע. ביקורת ומחאה פוגעות ביעילות ובסדר הטוב ומשמשת קרקע פורה לשחיתות ולבגידה בקולקטיב.
- סובלנות פוליטית- ערך זה הוא מקובל בתרבויות פוליטיות מסוימות.
- סובלנות פוליטית, פירושה: לאפשר לקבוצות שונות, בדרך כלל לקבוצות מיעוט, ולפרטים שבדרך כלל הרוב מתנגד לעמדתם, לבטא את דעותיהם, להתארגן, להיות מיוצגים, להיות שווים בפני החוק, וליהנות משוויון הזדמנויות.
- מבחנה של הסובלנות הוא כמובן בעיקר ביחסה לאותן קבוצות חריגות שמשמיעות עמדות, דעות, השקפות שאינן מקובלות על הרוב.
- גם תרבויות פוליטיות דמוקרטיות הן שונות זו מזו במבחן הסובלנות.
- ישנן כאלו שמפתחות כבר בגיל צעיר אצל ילדים את הנטייה להקשיב, נכונות לשמוע ואולי אפילו להשתכנע מדעות הזולת ואולי אפילו מקבוצה שאינה מקובלת. וישנן תרבויות פוליטיות שמדגישות יותר את דעת הרוב וכך הדבר בדמוקרטיות.
- החיברות הפוליטית
- איזה מבין סוכני החיברות משפיע יותר בתהליך החיברות הפוליטית? מהי מידת השפעתן של המשפחה לעומת קבוצת השווים או בית הספר לעומת אמצעי התקשורת ההמוניים ולעומתם של אמצעי חיברות אחרים על תהליך החיברות הפוליטית?
- תהליך החיברות הפוליטי מתבצע באמצעות כמה סוכני חיברות מרכזיים: בית הספר, המשפחה, קבוצת השווים ואמצעי התקשורת.
- אך למשפחה יש את ההשפעה הרבה ביותר על החיברות הפוליטי של האדם.
- פירוט: הממצאים ברוב המדינות הם זהים-
- למשפחה יש השפעה רבה מאוד בתהליך החיברות הפוליטית, האוריינטציות הפוליטיות נקבעות במסגרתה ולכן גם נמצאת התאמה מאוד גבוהה בארצות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות בין העמדות הפוליטיות של המבוגרים לבין העמדות הפוליטיות של צאצאיהם הילדים.
- ככל שההורה נתפס כבעל ידע רב יותר כך קיימת נטייה של הילד במשטרים מהפכניים לחפש אלטרנטיבה למשפחה שנמצאת בדרך כלל בתנועות נוער או בארגונים שונים שמגויסים לביצוע המהפכה.
- לדוגמא: בברית המועצות לשעבר ובארץ ישראל המנדטורית שלפני הקמת המדינה, כאשר כישלונה של המשפחה להעביר חיברות פוליטית אל המשפחה גרם לנוער לברוח אל תנועות אלו. תהליך החיברות הפוליטית מסביר לנו חלק גדול מן התרבות הפוליטית.
- מערכות סוציו פוליטיות- סוגי משטרים= טיפוסי יסוד של מערכות סוציו- פוליטיות- מונרכיה, דמוקרטיה, משטר אוטוריטרי ומשטר טוטאליטרי
- יש 4 קטגוריות עיקריות לפיהן ניתן לחלק את המערכות הפוליטיות של העולם:
מונרכיה-
- זהו משטר של סוג של שליט יחיד. כאן מדובר במערכת פוליטית שהשלטון בה נמצא בידי משפחה אחת והוא עובר מדור לדור.
- המונרכיה אופיינית לחברות חקלאיות אבל לא רק.
- הלגיטימציה לסמכות היא סמכות מסורתית, כלומר זה עובר מאב לבן. פעם היו מונרכיות אבסולוטיות שכוחן הוקנה להן מתוקף זכות אלוהית. השולטים האמינו בזה וגם הנשלטים. רוב המונרכיות שקיימות היום קיימות מכורח המסורת, לדוגמא: באנגליה זהו תפקיד סמלי.
סיכום
- מונרכיה- מערכת פוליטית שבה השלטון בידי משפחה אחת ועובר מדור לדור. מונרכיה היא משטר שהלגיטימציה שלו נובעת מהמסורת. (בריטניה)
- מונרכיה"= ביוונית שליט יחיד, סוג של מערכת פוליטית , שבה השלטון בידי משפחה אחת ועובר מדור לדור.
- משטר שהלגיטימציה שלו נובעת מן המסורת. בימי הביניים היו מונרכיות אבסולוטיות שהשליטים תבעו מונופול על השלטון מכוח זכות אלוהית כיום הם מפנים את מקומם לנבחרי הציבור
- דוגמה: המלוכה הבריטית
דמוקרטיה-
- מערכת דמוקרטית היא מערכת שבה העוצמה אמורה להיות מוענקת לכלל האזרחים.
- חברי אותה דמוקרטיה בוחרים את נציגיהם, מאצילים עליהם את העוצמה ולכם היא נקראת דמוקרטיה ייצוגית. שיטה זו רווחת עפ"י רוב בחברות מתועשות ולא סתם כיוון שבחברות מתועשות יש בדרך כלל כלכלה מפותחת.
- כלכלה מפותחת וגם דמוקרטיה חבים בתוכם אנשים משכילים,
- כלומר: אלו חברות שתלויות בחברה משכילה ולכן גם, אם נגזור מזה את נושא הסמכות, אז יש לנו כאן סמכות רציונאלית לגאלית.
- במקרים אלה העוצמה מופקדת בידי מנהיגים שממלאים את המשרות שנקבעו בחוק.
סיכום
- דמוקרטיה- מערכת פוליטית שבה מוענקת העוצמה לכלל האזרחים.
- האזרחים מאצילים את העוצמה לנציגים נבחרים האחראיים כלפיהם- שיטה המכונה דמוקרטיה ייצוגית.
- כלכלה מפותחת ומערכת דמוקרטית צועדות לרוב יחד משום ששתיהן תלויות באוכלוסייה משכילה.
- המערכת הדמוקרטית מבטיח את חירות האזרח, זכויות הפרט וזכויות המיעוטים יותר מן המערכות האוטוריטרית והמערכת הטוטליטרית.
- היא מאפשרת לקולקטיב לקבוע את סדרי העדיפויות שלו ואת אופן הקצאת משאביו באמצעות מנגנונים וגופים ממוסדים כמו זכות הצבעה אוניברסלית, מפלגות מתחרות, זכות להתארגן בקבוצות לחץ ותנועות חברתיות.
- במערכת הדמוקרטית יש לאמצעי התקשורת משקל רב . הגישה החופשית למידע והאפשרות להביע דעות הן תנאים הכרחיים לקיומה של דמוקרטיה. העיתונות החופשית אמורה לבטא את דעת הציבור ואת רצון האזרחים, לבקר את הממשל ולאפשר זרימת מידע.
- משטרים דמוקרטיים אינם מושתתים רק על המנהיגים ותומכים אלא בנויים גם בהכרח על מנגנון ביורוקרטי מסועף .
משטר אוטוריטארי-
- זוהי מערכת פוליטית שמונעת במתכוון את השתתפותם של ההמונים בשלטון,
- כלומר: משתדלים לא לתת לאנשים להשפיע על חייהם, יש אדישות כלפי צרכי התושבים וגם נמנעים מלחוקק חוקים שיגבילו את השלטון שימנעו מלהדיח את מי ששולט.
- לדוגמא: מקומות שבהם שלוטים חונטות שונות.
סיכום
- מערכת פוליטית המונעת את השתתפותם של המוני העם בשלטון,
- העוצמה מרוכזת בידי מעטים, השלטון מתערב בתחום הפוליטי בלבד ולא בשאר תחומי החיים ואין אוריינטציה לשינוי. כלומר נמנעת מלהעניק לתושבים אפשרות ממשית להשפיע על החיים הפוליטיים.
- ממשלה אוטוריטרית אדישה לצרכי תושביה, נעדרת אמצעים חוקיים להדיח מנהיגים ממשרותיהם , כמעט ולא מאפשרת לתושבים להביע דעותיהם.
- דוגמה: ערב הסעודית וכווית שיש בהן מונרכיות אבסולוטיות
משטר טוטליטרי-
- זוהי השיטה המגבילה ביותר את חירויות האדם.
- מדובר כאן במערכת חברתית שמפעילה פיקוח מאוד הדוק על התושבים
- . זוהי תופעה שצצה דווקא במאה ה-20 כיוון שבמאה זו התפתחו אמצעים טכנולוגיים שעליהם ניתן להפעיל פיקוח.
- חלק ממשטרים אלו טוענים שהם מתיימרים לייצג את רצון העם אבל בפועל מה שקורה זה שמכתיבים לעם את רצונותיה של הממשלה. אלו כוחות שלטוניים שמרכזים בידם עוצמה טוטאלית לגמרי. אין שום סוג של התנגדות או גישה למקורות מידע ובעיקר מטפחות סביבה של פחד.
- האוכלוסייה שם עוברת תהליך חיברות פוליטית להשגת ציות מקסימאלי.
סיכום
- משטר טוטליטרי- העוצמה מרוכזת בידי מעטים, השלטון מתערב בכל תחומי החיים ויש בה אוריינטציה לשינוי.
- זוהי מערכת פוליטית המפעילה פיקוח הדוק על חיי התושבים.
- אין לאוכלוסייה זכות להתכנס למטרות פוליטיות ואין לה גישה למקורות מידע.
- כלומר מגבילה את חרויות האדם
- האוכלוסייה בחברות טוטליטריות עוברות חיברות פוליטי מרוכז שתכליתו להשיג לא רק ציות חיצוני אלא גם מחויבות פנימית לשיטה.
- המונופול על אמצעי הקשורת ההמוניים הוא אחד הסממנים של המערכת הטוטליטרית.
- יש כאלו המתיימרים להציג את רצון העם אך הם בעצמם מכתיבים לעם את רצון הממשלה. יש להם עוצמה טוטליטרית.
- דוגמה: ממשלת צפון קוריאה משתמשת במכשירי עיקוב ומחשבים כדי לאסוף כמויות עצומות של מידע על האזרחים כדי להשיג שליטה מוחלטת על האוכ'.
אמצעי תקשורת המוניים
- אמצעי תקשורת המוניים ממלאים תפקיד חשוב בכל סוג של מערכת סוציו פוליטית. אבל התפקיד משתנה בהתאם לסוג המשטר.
- במערכות טוטאליטריות השימוש באמצעי התקשורת הוא השלטון.
- זהו כלי בידי השלטון לעשות תהליך של חיברות, לסנן מידע, לבנות את הדימוי של אותה מדינה. ל
- פעמים זה גורר הקמתם של אמצעי תקשורת מחתרתיים.
- במשטרים דמוקרטיים אמצעי התקשורת אמורים לבטא את הטון של האזרחים, לבקר את השלטון ולהעביר זרימת מידע.
- כאשר רנו מגיעים לגיבוש החלטה אצל הפרטים מתברר שמה שמעצב את עמדות הציבור זה קבוצות ההשתייכות שלהם (המשפחה בעיקר) וקבוצת ההתייחסות. שתי אלו מבטלות את כוחה של התקשורת.
27
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה